בית · פסיקה ופרסומים
מדגם מן ההליכים שניהל עו״ד גד ליבמן, מבית משפט השלום ועד בית המשפט העליון, מקובצים לפי תחום. הפרטים לקוחים מפסקי הדין ומההחלטות עצמם.
המדגם שלהלן כולל הליכים בבתי משפט השלום, בבתי המשפט המחוזיים ובבית המשפט העליון, בבתי הדין לעבודה, בבית המשפט לענייני משפחה ובבתי המשפט לתעבורה. לצד פסקי דין והחלטות הוא כולל הסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות שאושרו בהוראת בית המשפט, וכן פנייה מוקדמת שהביאה לשינוי נורמטיבי בלא הליך משפטי.
החלטה בעלת חשיבות לפרשנות הפוליסה התקנית לרכב פרטי. נקבע כי האירוע מהווה אירוע ביטוחי ואינו קלקול מכני או חשמלי מוחרג. יושם כלל הפרשנות נגד המנסח, ונקבע כי תשלום חלקי שביצעה המבטחת עוד לפני הגשת התביעה מחזק את המסקנה בדבר קיומו של כיסוי.
הנתבעות עתרו לשלילת אחריותן לפי סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין. בית המשפט בחן את מבחן הצפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר, ודחה את הטענה. נקבע כי נהג סביר אינו נדרש להיבהל מרכבים המאירים מולו בחשכת הלילה, וכי הרשלנות ושיקול הדעת המוטעה רובצים כולם לפתח הנתבעת. הנזק הישיר אושר במלואו, והודעת צד שלישי נדחתה.
המבטחת הכירה בחבותה אך שילמה תשלום חלקי בלבד, לאחר שהפחיתה רכיבים מחוות דעת השמאי. נקבע כי משלא ערכה חוות דעת נגדית ולא פנתה לבית המשפט בבקשה לבדוק את הרכב שהיה בידי צד שלישי, לא עלה בידה לסתור את חוות הדעת מטעם התובע. התביעה התקבלה.
נקבע כי לנפגע מעמד של צד שלישי עם זכות תביעה ישירה נגד המבטח לפי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, וכי חברה המפעילה צי רכב להשכרה שלא רכשה ביטוח מקיף אינה פטורה מלשלם לניזוק. יושמה הלכת רע״א 3643/19 בסט קאר.
מחלוקת על זכות קדימה במעגל תנועה. נקבע כי האחריות מוטלת כולה על נהג רכב המבטחת, לפי תקנות 40 עד 42 ותקנה 65 לתקנות התעבורה. כן נקבע כי מוסך שתיקן את רכבו שלו זכאי למלוא הנזק לפי חוות דעת השמאי, בהתאם לע״א 10026-08-20 בוטראשוילי.
המבטחת כפרה בכיסוי בהסתמך על ממצאי חקירה משטרתית וטענה לסתירות בגרסת המבוטח. ההליך הסתיים, בהמלצת בית המשפט, בהסדר שבמסגרתו שולמו למבוטח תגמולי הביטוח, לצד אגרה ושכר טרחה.
ההליך התנהל בהיוועדות חזותית ובדיון בלתי פורמלי. בהסכמת הצדדים ניתן פסק דין על דרך הפשרה, שבו חויבה המבטחת בנזקי המבוטחת בניכוי ההשתתפות העצמית שבפוליסה, לצד שכר טרחה ואגרה.
פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, לאחר דיון הוכחות שהתנהל ולאחר השלמת טיעון בעל פה. נפסקו מלוא הנזק הישיר לפי חוות דעת השמאי, שכר השמאי, אגרה ושכר טרחה.
התאונה אירעה כאשר כלי צמ״ה עמד ברחוב דקות ספורות לאחר תאונה קודמת. נקבע כי נהגת הרכב הפוגע הייתה צריכה לראות את הכף ולהתאים את נסיעתה, וכי אין לייחס אשם תורם לנהג הכלי שנקלע לאירוע חירום.
תביעת שיבוב שהגישה המבטחת נגד רשות מקומית לאחר ששילמה למבוטח את נזקו. פסק דין לפי סעיף 79א לאחר שמיעת עדויות הנהגים. נפסקו סכום התביעה, אגרה, שכר טרחה ושכר העדים.
הנתבע שלח הודעת צד שלישי למבטחת. ההליך הסתיים בהסדר שקיבל תוקף של פסק דין, ולפיו נשאה המבטחת במלוא נזקי התובעת, לצד שכר טרחת עורך דין ואגרה. משהתקבל מלוא הסכום הנתבע מן המבטחת, מוצתה התביעה ולא נותרה עילה להמשיך בה נגד הנתבע עצמו, והיא נמחקה כלפיו.
פסק דין לפי סעיף 79א בתביעת נזקי רכוש שהתנהלה על פני כשנתיים. נפסקו הנזק הישיר, שכר המומחה, הפרשי הצמדה, שכר טרחת עורך דין ואגרה.
בית משפט השלום קיבל את התביעה וחייב את המבטחת ואת הסוכנים. בערעור נקבע כי עילת התביעה הנזיקית נולדה במועד הפקת הפוליסה החדשה, ולא במועד שבו נודע לתובע על היעדר הכיסוי, וכי החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו חל משום שהעובדות המקימות את העילה לא נעלמו ממנו. עוד נקבע כי בחקירה הנגדית עלה שהתובע ידע שנים קודם לכן על שקיעות במרכיב הכיסוי, ודי בחשד שלא בורר כדי להתחיל את מרוץ ההתיישנות.
לאחר שהתביעה נדחתה בערכאת הערעור, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע. נקבע כי הבקשה אינה עומדת ברף המחמיר שנקבע בתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, וכי העובדה שערכאות שונות הגיעו לתוצאות שונות אינה מצדיקה כשלעצמה דיון בגלגול שלישי. הבקשה לעיכוב ביצוע התייתרה.
נגד המבטחת הועלתה טענה כי מכתבי ההתראה הופקו בדיעבד מתוך אינטרס כלכלי. נקבע כי נטל ההוכחה בטענות זיוף ומרמה במשפט האזרחי הוא נטל מוגבר, המצוי בין מאזן ההסתברויות לבין הוכחה מעבר לכל ספק סביר, וכי התובעת לא עמדה בו. עוד נקבע כי בהיעדר הוראה הקובעת דרך המצאה אחרת, המצאה לפי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח מתבצעת בדואר רגיל.
המבטחת שילמה חלק מן הנזק וטענה לאשם תורם של נהג התובעת וכן לערך רכב נמוך מזה שבחוות דעת השמאי. לאחר שמיעת שני הנהגים ובחינת תמונות הנזק הוסמך בית המשפט לפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ונקבע כי אין לייחס רשלנות תורמת לנהג התובעת.
נקבע כי בית משפט קמא שגה כשקבע שהוטלו עיקולים על נכסי הנתבע, בעוד שעיקולים כאלה לא התבקשו כלל ולא הוטלו. יושם הכלל שלפיו בית משפט לא יעניק סעד שלא התבקש, בהפניה לע״א 7759/23. נפסקו הוצאות ושכר טרחה לטובת המבקש.
פסק דין לפי סעיף 79א לאחר עיון בכתבי הטענות, במוצגים ובחוות הדעת ולאחר דיון ארוך. נפסקו סכום התביעה ושכר טרחה, ובנוסף הורה בית המשפט על החזר האגרה במלואה ופירותיה.
הבקשה הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר מתן פסק הדין, ומנגד נטען כי משהוטל עיקול על חשבון המבקש היה עליו לדעת על ההליך. נקבע כי קיים ספק ממשי בתקינות ההמצאה, לאחר שהוצג אישור על שהייה מחוץ לארץ במועד המסירה, וכי אין באי אלה כדי להוסיף משלא הוכח שהמבקש ידע בפועל על העיקול או על פסק הדין.
ההליך הופנה לגישור והסתיים בהסדר שבמסגרתו שילמה הנתבעת לתובעת, בלא הודאה בטענות ולסילוק סופי ומוחלט. בית המשפט נתן להסדר תוקף של פסק דין, ומשהתביעה הסתיימה בגישור בטרם התקיים דיון הוכחות הורה על החזר האגרה ששולמה.
המשרד ייצג עסק קטן שנתבע בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין אי פרסום הסדרי נגישות באתר. ההליך נדון יחד עם חמש בקשות נוספות של אותו מבקש. נקבע כי נדרשת פנייה מוקדמת בטרם הגשת בקשה כאמור, כי אין להגיש בקשה בעילה של אי פרסום פרטי רכז נגישות בלי לבדוק תחילה אם העסק חייב במינוי כזה, וכי בקשות מסוג זה עלולות להוות ניצול לרעה של ההליך המשפטי.
השאלה שנדונה היא אם השעות הנוספות המשולמות לעובד במשמרת שנייה ובמשמרת לילה נכללו בבסיס השכר ששימש לחישוב הגמול. ההליך הסתיים בהסדר פשרה שאושר, שכלל פיצוי לחברי הקבוצה בגין תקופת העבר ותיקון אופן החישוב לעתיד.
הבקשה נסמכה על סעיף 18א(ג)(1)(ה) לחוק הגנת הצרכן. הסדר הפשרה שאושר העמיד לטובת הציבור הטבה בשווי כולל של 325,003 ש״ח, וכלל תיקון של תקנון האתר.
הבקשה נסמכה על עילות לפי חוק הגנת הצרכן, הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט. הסדר הפשרה שאושר העמיד לטובת לקוחות המשיבה הטבה בשווי כולל של 281,265 ש״ח, לצד תיקון המצגים באתר ובעמודי המוצר.
בפנייה המוקדמת נטען כי בית הדין הרבני האזורי באריאל ובית הדין הרבני הגדול גובים אגרות שלא כדין. בעקבותיה תוקן הצו עצמו והוצא צו מתוקן, וגביית האגרות חדלה. התיקון לא נעשה בדרך של השבה פרטנית אלא בנורמה שמכוחה נגבו האגרות, ולכן חל על כלל המתדיינים באותם בתי דין. הנהלת בתי הדין הרבניים שילמה לפונה תגמול מוסכם, בלא הודאה בטענות. כל זאת בלא שנדרש הליך משפטי, ובלא שהוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית.
המחלוקת נגעה לעצם קיומם של יחסי עובד ומעביד ולתנאי ההעסקה שסוכמו בטרם נחתם הסכם. ההליך הסתיים בהסדר לסילוק מלא של התביעות ההדדיות, לצד השבת האגרה לתובע.
לאחר דין ודברים ממושך בחן בא כוח היועץ המשפטי לממשלה את פעולות המחקר וניסיונות האיתור שביצעו מנהל העיזבון והמבקשות, וקבע כי מדובר במאמצים המלמדים על שקידה סבירה באיתור היורשים על פי דין. על יסוד זה קיבל את עמדת המשרד, והציע כי העיזבון יחולק בחלקים שווים בין ארבעת יורשי המנוח. בעקבות כך הוגשה בקשה משותפת, בהסכמת מנהל העיזבון, שייתרה את הדיון שנקבע. ניתן פסק דין המאמץ את העמדה, והמבקשות נרשמו כיורשות.
תביעת פינוי בגין חנות. בית המשפט הורה על פינוי המושכר והשבת החזקה בו לתובעים בתוך ארבעה עשר יום, וחייב את הנתבעים בהוצאות, באגרה ובשכר טרחת עורך דין.
נקבע כי על יסוד מסמכי ההשכרה הוכחה זהות מי שהחזיקה ברכב בעת העבירה, ולכן אין לחברה אחריות לביצועה. הדוח הוסב, והחברה שוחררה מחובת ההתייצבות בהמשך הדיונים.
בית המשפט הורה על הסבת הדוח לחברה ששכרה את הרכב, בהתאם למסמכים שהוגשו, ופטר את הנאשמת מהתייצבות נוספת.
הוצגו מסמכי המכר והצהרת הקונה. המאשימה הסכימה להסבת האישום, ובית המשפט הורה על מחיקת כתב האישום כלפי החברה.
בית המשפט הורה על תיקון כתב האישום באופן שהחברה נמחקה ממנו, ובמקומה בא הנהג שהחזיק ברכב בעת ביצוע העבירה.
כתב האישום הוגש נגד החברה שבבעלותה הרכב. לאחר שהוצג תצהיר המפרט מי נהג ברכב תוקן כתב האישום, והנהג בפועל בא במקומה של החברה. בית המשפט קבע כי ניתן היה למנוע את פתיחת התיק, והורה למאשימה להשיב לחברה את הוצאות ההתייצבות.
הרשימה שלעיל היא מבחר בלבד ואינה ממצה את הליכי המשרד. תוצאותיו של הליך משפטי נגזרות מנסיבותיו הפרטניות, מהראיות שהוצגו בו ומשיקול דעתה של הערכאה הדנה בו. אין בפירוט שלעיל כדי ללמד על תוצאה צפויה בהליך אחר, ואין בו משום הבטחה או התחייבות לתוצאה כלשהי.
