שריפה היא מקרה הביטוח היחיד כמעט שבו הראיות נעלמות מעצמן. עשן מתפזר, מים מכבים גם את מה שלא נשרף, קבלנים מגיעים לפנות, והרצון הטבעי הוא לנקות ולחזור לשגרה. אלא שנטל ההוכחה, גם על היקף הנזק וגם על מקורו, מוטל על המבוטח. מה שפונה לפני שתועד, לא יוכר.
הכלל הראשון
לא לפנות, לא לתקן ולא לזרוק דבר לפני תיעוד מלא. גם לא את מה שנראה כפסולת. חלקים שרופים הם הראיה למקור האש, והם נדרשים לחוקר השריפות ולשמאי.
היום הראשון: תיעוד והודעה
תעדו את הזירה בצילום ובווידאו לפני כל מגע, מכל זווית, כולל תקרות, ארונות חשמל ומכשירים. רשמו מי היה במקום, מה נראה ומה נשמע, ומתי. אספו פרטים של כל מי שנכח: עובדים, שכנים, עוברי אורח, צוות הכיבוי.
במקביל, הודיעו למבטחת. סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, התשמ״א-1981 מחייב מבוטח להודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח מיד לאחר שנודע לו. ההודעה הראשונה צריכה להיות עובדתית וקצרה: מועד, מקום, מה נשרף. אין צורך ואין טעם למסור בשלב זה השערות בדבר הסיבה, שכן השערה שתתברר כשגויה תשמש נגדכם. סעיף 23 לחוק מטיל על המבטח, משנמסרו לו הודעה ותביעה בכתב, לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו.
היום השני: הגורמים שבודקים
לאחר שריפה משמעותית מגיעים למקום, לעיתים באותו יום, שלושה גורמים נפרדים: חוקר דליקות מטעם רשות הכבאות וההצלה, שמאי מטעם המבטחת, ולעיתים גם חוקר פרטי מטעמה. חשוב להבחין ביניהם. דוח חקירת הדליקה של רשות הכבאות הוא מסמך ממלכתי, ואפשר לבקש את העתקו. השמאי והחוקר מטעם המבטחת עובדים בעבורה.
זה המקום לשקול מינוי מומחים מטעמכם: שמאי רכוש שיעריך את הנזק באופן בלתי תלוי, ובמקרים של מחלוקת על מקור האש, חוקר שריפות או מומחה לכשל חשמלי. חוות דעת מוקדמת מטעמכם, שנערכה כשהזירה עוד קיימת, שווה יותר מכל טיעון מאוחר.
מה לא לעשות מול החוקר
- לא לנחש מה גרם לשריפה. אם אינכם יודעים, אמרו שאינכם יודעים.
- לא לחתום על מסמך שלא קראתם, ובפרט לא על ״הצהרת מבוטח״ שנוסחה על ידי החוקר.
- לא למסור מסמכים כספיים בלי לדעת מה מטרתם. בקשו את הדרישה בכתב.
- לא לאשר ״הערכת נזק ראשונית״ של השמאי מטעם המבטחת כמוסכמת. היא נקודת פתיחה שלו, לא שלכם.
סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח מאפשר למבטח להפחית תגמולים או להשתחרר מחבותו כשמבוטח מסר עובדות כוזבות או הסתיר עובדות במתכוון. הדרך להימנע מטענה כזו אינה שתיקה, אלא דיוק: לומר רק מה שידוע, ולומר אותו פעם אחת.
הרכיב שנשכח: אובדן הרווחים
בעסק, הנזק לרכוש הוא לעיתים הקטן שבנזקים. ההשבתה היא הגדולה. פוליסות עסק רבות כוללות כיסוי לאובדן רווחים ל״תקופת שיפוי״ מוגדרת, שנועד לפצות על ההכנסות שאבדו עד לחזרה לפעילות. הכיסוי הזה מותנה בתיעוד: דוחות כספיים, תזרים, הזמנות שבוטלו, שכר ששולם בהיעדר פעילות. מי שלא מתחיל לתעד את ההשבתה מן היום הראשון, יתקשה להוכיח אותה כשהתביעה תוגש.
לצד זה: הוצאות שיקום, שכירות חלופית, ציוד מוחלף, מלאי שנפגע מעשן ומים גם אם לא נשרף. כל אלה ראשי נזק נפרדים, ולכל אחד תיעוד משלו.
שתי טענות שכדאי לצפות מראש
ביטוח חסר. סעיף 60 לחוק חוזה הביטוח קובע כי כשסכום הביטוח נמוך משווי הנכס, המבטח משלם רק את החלק היחסי. עסק שביטח ציוד לפי ערכו לפני שנים, ולא עדכן, יגלה זאת בדיוק עכשיו. הבדיקה הזו צריכה להיעשות מוקדם, כי היא משפיעה על כל אסטרטגיית התביעה.
אמצעי מיגון ותנאים מוקדמים. פוליסות עסק מתנות לעיתים את הכיסוי בקיום גלאי עשן, מטפים תקינים או ביקורת חשמל תקופתית. טענת המבטחת תהיה שהתנאי לא קוים. הדין אינו מקנה למבטח פטור אוטומטי בשל כך; נבחן, בין היתר, אם ההפרה השפיעה בפועל על קרות הנזק או על היקפו.
המועדים
סעיף 27 לחוק קובע כי תגמולי הביטוח ישולמו בתוך שלושים ימים מיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו, וסכום שאינו שנוי במחלוקת ישולם מיד. תביעה לתגמולי ביטוח מתיישנת בתוך שלוש שנים מקרות מקרה הביטוח, לפי סעיף 31 לחוק, והתכתבות עם המבטחת אינה עוצרת את המרוץ.
איפה הליווי המשפטי משנה את התוצאה
לא בהגשת התביעה, אלא לפניה. ליווי מן היום הראשון קובע אילו ראיות יישמרו, מי יבדוק את הזירה מטעמכם, מה יימסר לחוקר ומה לא, ואיך ייבנה תיק אובדן הרווחים. ברוב התיקים שבהם המחלוקת מגיעה לבית המשפט, ההבדל בין הצדדים אינו בטיעון המשפטי אלא במה שתועד בשבוע הראשון. ולצד המבטחת, נבחנת תמיד גם אחריותו של גורם נוסף: יצרן של מוצר שכשל, בעל מקצוע שביצע עבודה, או מי שממנו התפשטה האש. שם נמצא לעיתים הפיצוי המשלים.
אירעה שריפה בעסק או בבית
המשרד מלווה ניזוקים מרגע האירוע: שימור הראיות, מינוי מומחים, ליווי בחקירה, ומיצוי מלוא הכיסוי לרבות אובדן רווחים.
לעמוד נזקי אש ושריפהמאמרים נוספים במרכז הידע
האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, נכון למועד פרסומו, ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו. כל מקרה נבחן לגופו ולפי נסיבותיו, ואין להסתמך על האמור בלא קבלת ייעוץ פרטני. אין באמור כדי ליצור יחסי עורך דין לקוח.