התנגדות לצוואה: העילות ומה צריך להוכיח

אדם נפטר, מתגלה צוואה, ואחד היורשים סבור שהיא אינה משקפת את רצון המנוח. זו נקודת הפתיחה של אלפי הליכים בשנה. הבעיה היא שהתחושה, גם כשהיא מוצדקת, אינה עילה. חוק הירושה, התשכ״ה-1965 קובע רשימת עילות, ולכל אחת מהן דרישות הוכחה משלה.

איך זה מתחיל

הבקשה לצו קיום צוואה מוגשת לרשם לענייני ירושה. הרשם מפרסם הודעה, ומי שמבקש להתנגד נדרש להגיש את התנגדותו בתוך המועד שנקבע בהודעה, שאינו פחות מארבעה עשר יום. משהוגשה התנגדות, מועבר התיק לבית המשפט לענייני משפחה, והוא הדן בה. באפשרות זו יש יתרון מעשי: התנגדות שהוגשה במועד מקפיאה את החלוקה, ואילו התנגדות שאיחרה נאלצת להתמודד גם עם צו שכבר ניתן.

העילות

פגם בצורת הצוואה

החוק מכיר בארבע צורות: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל פה. לכל אחת דרישות מדויקות. צוואה בכתב יד חייבת להיכתב כולה בכתב ידו של המצווה, לשאת תאריך בכתב ידו ולהיחתם בידו. צוואה בעדים נחתמת בפני שני עדים לאחר שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו, והם מאשרים זאת בחתימתם באותו מעמד.

עם זאת, סעיף 25 לחוק מאפשר לבית המשפט לקיים צוואה חרף פגם או חסר, אם אין לו ספק באמיתותה ומתקיימים בה מרכיבי היסוד שהחוק מונה. לכן טענה צורנית לבדה, בלא טענה לאמיתות, לרוב אינה מספיקה.

העדר כשירות

צוואה של קטין, של מי שהוכרז פסול דין, או של מי שבשעת עשיית הצוואה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, בטלה. המבחן אינו אבחנה רפואית אלא מצבו של המצווה באותו מעמד: האם הבין שהוא עורך צוואה, מה היקף רכושו, ומי הזכאים הטבעיים לו. חוות דעת גריאטרית או פסיכיאטרית וכן התיק הרפואי הם הראיות המרכזיות, אך גם עדות של מי שנכח יכולה להכריע.

השפעה בלתי הוגנת, אונס, איום, תחבולה ותרמית

סעיף 30 לחוק מבטל הוראת צוואה שנעשתה מחמת אחת מאלה. השפעה בלתי הוגנת היא העילה השכיחה והקשה ביותר להוכחה: לא כל שכנוע פסול, ולא כל קרבה מחשידה. נדרש מרכיב בלתי הוגן, שבעטיו נשלל רצונו החופשי של המצווה.

בפסק הדין בע״א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ׳ מרום נמנו אבני בוחן שנועדו לסייע בבחינה: מידת התלות והעצמאות של המצווה, תלותו בסיוע של הנהנה, קשריו עם אנשים אחרים ומידת בידודו החברתי, ונסיבות עריכת הצוואה. בדיון הנוסף שנערך באותו עניין (דנ״א 1516/95) הובהר כי חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת היא חזקה שבעובדה, המעבירה את נטל הבאת הראיות בלבד, בעוד שנטל השכנוע נותר לאורך כל הדרך על המתנגד.

מעורבות בעריכה

סעיף 35 לחוק קובע כי הוראת צוואה לטובת מי שערך אותה, מי שהיה עד לעשייתה או מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה, וכן לטובת בן זוגו, בטלה. זו אינה חזקה הניתנת לסתירה אלא בטלות. די בהוכחת המעורבות, ואין צורך להוכיח שהשפיעה בפועל על תוכן הצוואה.

מכאן חשיבותן המעשית של שאלות שנראות שוליות: מי קבע את הפגישה אצל עורך הדין, מי הסיע, מי נכח בחדר, ממי קיבל עורך הדין את ההנחיות, ומי שילם. תשובה לא זהירה לאחת מהן הפילה לא מעט צוואות.

מה בפועל מכריע תיקים

• התיק הרפואי בתקופה שסמוכה לעריכה, לרבות תרופות ואבחנות קוגניטיביות.
• תיק עורך הדין שערך את הצוואה: טיוטות, רישומים, תכתובת, וחשבוניות. אלה מגלים מי היה הלקוח בפועל.
• תנועות כספיות בשנים שקדמו לפטירה. העברות בחיים לעיתים מספרות את הסיפור טוב יותר מן הצוואה.
• צוואות קודמות. שינוי חד לעומת צוואה קודמת, בסמוך לשינוי במצב הבריאותי, הוא נתון בעל משקל.

ולצד ההתנגדות: המניעה מראש

רוב הליכי ההתנגדות ניתנים למניעה בשלב העריכה. צוואה שנערכה אצל עורך דין, בלא נוכחות נהנים, בליווי אישור רפואי על כשירות במועד החתימה, ותוך הסבר מנומק לשינוי חריג מן החלוקה הטבעית, קשה בהרבה לתקיפה. במקרים מורכבים, כגון עסק משפחתי או נכסים במדינות אחדות, ההיערכות מראש חוסכת התדיינות שלמה.

האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, נכון למועד פרסומו, ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו. כל מקרה נבחן לגופו ולפי נסיבותיו, ואין להסתמך על האמור בלא קבלת ייעוץ פרטני. אין באמור כדי ליצור יחסי עורך דין לקוח.