הונאת קריפטו: מה אפשר לעשות משפטית, ומה לא

חשוב לפתוח בכנות: במקרים רבים קשה להשיב כספים שהועברו למטבע דיגיטלי ונשלחו לחו״ל. רשות ניירות ערך עצמה הזהירה באוקטובר 2026 כי מול פלטפורמות זרות שאינן מפוקחות בישראל, אכיפת זכויות והשבת כספים עלולות להיות קשות מאוד, ולעיתים בלתי אפשריות בפועל. אבל ״קשה״ אינו ״בלתי אפשרי״, ולא כל הונאה זהה. השאלה המעשית היא היכן הכסף עבר בדרכו, ומי בשרשרת נמצא בהישג ידו של בית משפט בישראל.

הימים הראשונים: תיעוד לפני הכול

• לא למחוק דבר. שיחות, הודעות, צילומי מסך של הפלטפורמה, כתובות אתרים, שמות משתמש ומספרי טלפון. גם מה שנראה מביך הוא ראיה.
• לשמור את שרשרת הכסף. דפי חשבון, אישורי העברה, פרטי הכרטיס, ובעיקר מזהי העסקאות וכתובות הארנקים שאליהם נשלחו המטבעות. הרשומה על הבלוקצ׳יין קבועה, ובאמצעותה אפשר לעקוב לאן הכסף המשיך.
• להודיע מיד לבנק או לחברת האשראי על החשד, בכתב, ולבקש לעצור פעולות נוספות.
• להפסיק לשלם. דרישה לתשלום נוסף כתנאי למשיכה, ״מס״ או ״עמלת שחרור״, היא סימן מובהק להונאה.

תלונה ודיווח

תלונה במשטרה היא הבסיס לכל צעד אכיפתי, ובלעדיה אין לרוב דרך להפעיל כלים פליליים כמו תפיסת נכסים. לצידה אפשר לדווח למערך הסייבר הלאומי במוקד 119. כדאי לבדוק גם אם הגוף שבו השקעתם מופיע ברשימות הגופים המפוקחים: רשות ניירות ערך מאפשרת לבדוק באתרה אם גוף נמצא תחת פיקוחה, ונותני שירות במטבעות דיגיטליים בישראל נדרשים לרישיון מרשות שוק ההון. רשות ניירות ערך הדגישה כי אתר בעברית אינו מעיד שמדובר בגוף ישראלי או בגוף מפוקח.

הקפאה ותפיסה במסלול הפלילי

כשהכספים הומרו למטבע יציב שהמנפיק שלו יכול להקפיא, ייתכן שיש דרך לעצור אותם גם בחו״ל. בהחלטה מ-19 במאי 2026 (עת״ח 65435-03-26) קבע בית המשפט העליון כי המשטרה רשאית ליזום שיתוף פעולה וולונטרי עם מנפיק זר של מטבע דיגיטלי לשם הקפאת מטבעות, וכי צו של בית משפט השלום יכול לשמש ״אסמכתא לתפיסת הנכס הדיגיטלי״. זו התפתחות משמעותית, אך היא תלויה בתלונה ובחקירה פעילה, ובמהירות.

הסעדים האזרחיים

במקביל להליך הפלילי, ולעיתים במקומו, אפשר לפעול בהליך אזרחי. ההליך האזרחי נמצא בשליטת הנפגע, ואינו תלוי בסדרי העדיפויות של גורמי האכיפה.

• עיקול זמני. לפי תקנה 103(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018, בית המשפט רשאי להטיל עיקול זמני על נכסי המשיב, לרבות נכסים המוחזקים בידי צד שלישי, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין. כשכספים או מטבעות נמצאים אצל גוף ישראלי, כמו בנק או נותן שירות מקומי, זה כלי מעשי. על עיקול זמני בהרחבה.
• תביעה נגד הפלטפורמה ומפעיליה. כשמאחורי הפלטפורמה עומדים חברה או אנשים מזוהים, אפשר לתבוע את השבת המטבעות או את שוויים. בפסק דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו משנת 2024 חויבו חברת הפלטפורמה ובעל השליטה בה לשלם את שווי הביטקוין שהופקד בה ולא הוחזר, לפי השער הגבוה ביותר בתקופה שבין מועד ההפרה למועד פסק הדין.
• תביעה נגד מי שקיבל את הכסף. חשבונות ״מעבר״ בישראל, שדרכם הועברו הכספים, הם לעיתים החוליה המזוהה היחידה בשרשרת.

האם הבנק אחראי

כאן יש להבחין בין שני מצבים. כשהלקוח ביצע את ההעברה בעצמו, אין בחוק חובה כללית של הבנק להחזיר את הכסף, והדרך היא טענת רשלנות. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד חזר לאחרונה על כך ש״הבנק אינו אפוטרופוס של לקוחותיו״, אך קבע גם כי עליו להיות ערני כאשר הפעולה חריגה במידה המעוררת חשד ממשי. פסק דין של בית משפט השלום בבת ים משנת 2026 עסק אמנם בהעברה שבעלת החשבון, חברה, לא אישרה, אך הוא ממחיש את היקף חובת הזהירות: נקבע כי ״לבנק יש סמכות לעכב העברה חשודה״, וכי היה עליו לזהות דפוס חריג. הבנק חויב ברוב הנזק, בניכוי אשם תורם של הלקוח.

המצב שונה כשהלקוח כבר התריע: לפי פסק דין של בית משפט השלום באילת משנת 2026, מרגע שהלקוח הודיע בסניף על פעולות חשודות, האחריות לפעולות נוספות בחשבון עברה לבנק. זו סיבה נוספת להודיע לבנק מוקדם ככל האפשר, ובכתב.

התיישנות

תקופת ההתיישנות בתביעה אזרחית שאינה במקרקעין היא שבע שנים. כשעילת התביעה היא תרמית או אונאה מצד הנתבע, לפי חוק ההתיישנות, התשי״ח-1958, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נודעה התרמית. אין בכך סיבה להמתין: ראיות דיגיטליות נעלמות, חשבונות נסגרים, וכספים ממשיכים לנוע.

מה עושה עורך הדין בתיק כזה

העבודה המשפטית מתחילה במיפוי: היכן נמצא הכסף, איזה גוף ישראלי או זר נגע בו, ומה אפשר לעשות מול כל אחד מהם. מכאן נגזרים הצעדים: פנייה לבנק, בקשה לעיקול, תביעה נגד מפעילי הפלטפורמה או נגד מי שקיבל את הכספים, ותיאום עם ההליך הפלילי. הערכה כנה של הסיכויים כבר בשלב הראשון חוסכת לנפגע הוצאה נוספת על מסלול שאין בו תוחלת.

האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, נכון למועד פרסומו, ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו. כל מקרה נבחן לגופו ולפי נסיבותיו, ואין להסתמך על האמור בלא קבלת ייעוץ פרטני. אין באמור כדי ליצור יחסי עורך דין-לקוח.